חביב אמנון

בן שולמית וזרובבל, בני ראשון לציון, נולד ביום ט' באדר א' תרפ"ט (19.2.1929) בראשון לציון. בילדותו כינוהו "גוץ" בגלל קומתו הנמוכה וכינוי זה דבק בו גם כשגדל והיה לעלם בעל קומה. למד בבית-ספר עממי ואחר-כך בגימנסיה הריאלית המקומית. את רוב מרצו השקיע בעבודות-משק זעירות, בפעילות ב"מכבי הצעיר" ובגדנ"ע, שם סיים קורס מ"כים. במשך הזמן פעל בהדרכת נוער המושבה. באופן ברור היה מביע לפני הוריו וידידיו את דעתו כי ייעודו של הנוער הוא להקריב את חייו למען חירותו וקוממיותו של העם ודורותיו הבאים. לקראת ייעודו זה חיסן את גופו והרגילו לשאת תלאות ופגעי קור וחום. היה מחונן בחוש מוסיקלי. ניגן בתזמורת "מכבי", התעמק בשמיעת המוסיקה ובקריאה עליה והשתוקק לפתח את כשרונו זה, אך מצפונו לא נתנו להקדיש לכך מהזמן הדרוש לשירות המולדת. כשקיבל, והוא בן 17.5, את תעודת-הבגרות, בחר לעשות את שנת-השירות שלו בגרעין "המכבי הצעיר", שיצא להכשרה במסגרת הפלמ"ח. לפני צאתו להכשרה, בערב יום הכיפורים תש"ז, הצליח להצטרף לחבורת הגדולים ממנו, וביניהם אחיו הגדול, ולצאת לפעולה סודית - הקמת 11 הנקודות החדשות בנגב. בפלמ"ח שירת שנתיים בגבעת חיים. הוא נאלץ לחזור הביתה לחופשה בגלל מחלת אביו.

כשפרצה מלחמת-העצמאות לא שקט ולא רגע בבית. סערת רוחו גדלה עם רציחת 11 מבני מושבתו בפרדסי גן יבנה. "הלוא נופלים בשביל החיים, ואם תראו בעיתון כי קרה לי דבר - אל תצטערו" - כתב. בראשית פברואר 1948 יצא ליחידתו בחטיבת הנגב. סיים קורס מ"כים, ואחרי סיימו את הקורס השתתף עם כיתתו בליווי שיירות, בעבודות ביצור, במיקוש, בקרבות ובכיבוש הכפר ברייר. בכיבוש זה הקפיד מאוד לבל יכתימו אנשיו את הנשק העברי על-ידי שליחת יד בביזה. להבות הכפר העולה באש עוררו בו צער על אובדן פרי עמלם של אנשי-אדמה. אמנון השתתף בקרבות רבים נגד הצבא המצרי הסדיר ובמכתביו באה לידי ביטוי תפיסתו הבהירה את המצב המדיני והצבאי ואמונתו, כי אפשר בגבורה אישית להתגבר על יתרון האויב בנשק כבד ולמנוע את התקדמותו צפונה. הוא נסך אומץ וגבורה בפקודיו והשתתף בהוצאת הילדים, הנשים והפצועים מיד מרדכי הנתונה בטבעת המצור. בהפוגה הראשונה הוצע לקורס מ"מים, אך לא נענה לכך באומרו: "יותר משאני זקוק לקורס, זקוק הנגב לי". לפני תום ההפוגה עסק בלילות במיקוש דרכי האויב ותוך כדי הנחת מוקשים במשלט חוליקאת התפוצץ המוקש בידיו והרגו, אור ליום ל' בסיוון תש"ח (7.7.1948). נקבר בגבר עם.

ליום השנה הוציאו הוריו ספר לזכרו ובו תולדותיו, קטעים ממכתביו ורשימות.

ביום כ"ה באדר ב' תשכ"ה (29.3.1965) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בראשון לציון.