סרג'יו אהרונוביץ

בן אלקה וסולומון, נולד ביום ט"ו באב תשכ"א (28.7.1961) ברומניה. בעודו עול-ימים, בשנת 1962, עלה סרג'יו לארץ עם משפחתו שהתיישבה ברמת-אליהו. הוא סיים את לימודיו היסודיים בבית-הספר "ויתקין" ברמת-אליהו, ואחר-כך עבר עם הוריו להתגורר בראשון לציון. כאן התקבל לגימנסיה הריאלית ולמד במשך ארבע שנים במגמה הריאלית. סרג'יו היה תלמיד טוב וחרוץ והשתדל במיוחד להגיע להישגים טובים, שכן תכנן ללמוד ברבות הימים רפואה באוניברסיטה.

מנעוריו היה סרג'יו חובב ספורט ועסק בעיקר בקרטה, במסגרת אגודת הספורט "מכבי". לימים השתפר והתקדם בענף ספורט זה והיה למדריך בעל חגורה שחורה. הוא גם אהב לשחק בכדורסל ובעתות הפנאי שלו נהג לשחק להנאתו עם חבריו בקבוצת חובבים.

מימי בית-הספר אהב סרג'יו לקרוא ספרים, ובעיקר ספרות העוסקת במדע בדיוני. הוא היה נער חברותי מאוד, שמח לעזור לזולת ותמיד מוכן לייעץ ולסייע לכל אדם ברצון ובלב שלם.

כבן משפחה הוא היה מסור להוריו ולאחיו הצעיר ממנו, והרבה לעזור בבית, בייחוד כדי להקל על אמו את עול עבודות הבית.

סרג'יו גויס לצה"ל בתחילת אוגוסט 1979 והוצב בחיל המשטרה הצבאית. כשסיים את הטירונות, הוא נשלח לקורס חילי והיה לשוטר צבאי. לאחר סדרת קורסים נוספים, ביניהם קורס סמלי משטרה צבאית, נשלח סרג'יו לקורס קצינים, ובתום ארבעה-עשר חודשי שירות היה לקצין. לאורך כל דרכו בצה"ל היה חייל טוב, מסור ונאמן לתפקידו, וכקצין ביצע את תפקידיו באחריות רבה וזכה להערכה ותשבחות ממפקדיו.

על אופיו ויחסו לזולת מעידה העובדה שבתקופת שירותו בבתי-כלא צבאיים, קיבל זרי פרחים מאסירים שריצו את עונשם תחת פיקודו.

הוא אהב לעזור לזולת, וזה קבע גם את המשך דרכו בחיים. הוא החליט כי לאחר שיסיים את השירות הסדיר, ילך ללמוד רפואה. בתקופת שירותו הצבאי למד סרג'יו באוניברסיטה הפתוחה, להנאתו ולשם הרחבת אופקיו.

כשפרצה מלחמת שלום הגליל, נשלח עם יחידתו ללבנון והתמנה כסגן מפקד המשטרה הצבאית בצור.

ביום כ"ה בחשוון תשמ"ג (11.11.1982) נפל סרג'יו בעת מילוי תפקידו במלחמת שלום הגליל. הוא הובא למנוחת עולמים בבית-העלמין הישן בראשון לציון. הוא השאיר אחריו הורים ואח. במכתב תנחומים למשפחה השכולה, כתב מפקדו: "...במהלך מלחמת שלום הגליל נדרשנו למאמץ נוסף והוטל על המשטרה הצבאית להקים בסיסים בשטח לבנון. סגן סרג'יו שובץ כסגן מפקד במ"צ מרחב צור. הוא היה אחד הקצינים המצטיינים ביחידה. רוח ההתנדבות פיעמה בו והרצון לתרום ולעשות היו רק חלק קטן ממעלותיו...".